<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וכת' רב נטרונ' ז"ל אלו שאין מתרגמי' בתרגו' דרבנן [אלא בלשון ערב שהצבור מתרגמינן אין יוצאין ידי חובתן והדין תרגום דרבנן]. על המקרא אסמכוה רבנן שנ' ויקראו בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל (מפורש), מפורש זה תרגו', ומדקתני ואין המתרג' רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ומדתנן קטן קורא בתורה ומתרגם, הא למדת שמצוה לתרגם מן התורה, ואותן שיודעי' לתרג' ומונעין עצמן ממנו הן בני נידוי, ואם אינן יודעי' לתרג' ילמדו מאחרי' ויתרגמו ויצאו ידי חובתן. ע"כ. ועוד דאמ' [ברכות ח' ע"א] כל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגו' מאריכי' לו ימיו ושנותיו אל[מ]א דמצווה (הוא לתרגם) [גדולה יש בתרגום] לפי שפי' התורה הוא. אב"ן. [ועל כן אמרו מפורש זה תרגום].
<h2>דף כא.</h2>
ואם חל ר"ח בשבת המפטי' בנביאי' אל יזכיר ר"ח, דאמ' בפ' במה מדליקי' א"ר חלבו אמ' רב גידל אמ' רב, ר"ח שחל להיות בשבת המפטי' בנביאי' בשבת אין צריך להזכיר שלר"ח, שאילמלא שבת אין נביא בר"ח. וכך נרא' לי עיקר. ואע"ג דאיבעייא לן בפ' במה מדליקי' מהו להזכיר שלחנוכה במוספי', כיון דלית ליה מוסף בדידיה לא (מברכינן) [מדכרינן], או דלמא יום הוא שנתחייב בד' תפילות ופשטוה מיהא דא"ר יהושע בן לוי יום הכיפורי' שחל להיות בשבת המתפלל תפילת נעילה צריך להזכיר שלשבת יום הוא שנתחייב בד' תפילות, ואותבינן לה מדר' חלבו אמ' רב גידל אמ' רב, ר"ח שחל להיות בשבת המפטי' בנביא וכו' אין נביא בר"ח, ומשנינן מי דמי התם נביא בר"ח ליכא כלל הכא איתיה ערבי' ושחרי' ומנחה. וכן במעין שבע כשחל י"ט בשבת אמרנו שאין צריך להזכיר שלי"ט כפי זה הטעם, וכתו' לעיל כך נ"ל, ולאו כמו שכת' רב אלפס ז"ל דליתא לדר' חלבו מיהא דר' יהושע בן לוי כו', ליתא דהא תלמודא מותיב לה ומפרק לה אליביה, ועוד דאמ' רב אחדבוי בר רב מתנה י"ט שחל להיות בשבת המפטי' בנביא במנחה אין צריך להזכיר שלי"ט שאילמלא שבת אין נביא במנחה בי"ט, ואע"ג דאיתיה בשחרי'. אב"ן. ולא תקשי דבפ' הקורא את המגילה [כ"א ע"א] תנן בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורי' ג' ואין פוחתי' מהן ואין מוסיפי' עליהן, ואי[ן] מפטירי' [בנביא] דאיכא למימ' דאין מפטירי' בנביא אשני ואחמישי קאי ולא אמנחה בשבת, פר"ת. אב"ן. ולבתר דקרו אפטרת' ואית להו עסקי דצבורא או למפסק צדקה או למימר פירקא או דרשא באתרא דרגיל שפיר דמי, ומוספי' אין מתאחרי' על זה שהרי שנינו [ברכות כ"ו ע"א] ומוספי' כל היום. אב"ן.
[אם טעה הקורא בתורה או החזן המקרא אותו טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים כי אע"פ שטעה יצא ידי קריאה, דאמרי' במדרש מנין שאם קרא לאהרן הרן ולאברהם אברם שיצא ידי חובתו שנא' ודגלו עלי אהבה פי' ושקר שלו, במשלי קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, בדינא לא לידגול פומיה, תלמ' חכמים המדגילין זה לזה בהלכה, וכן פרש רבנו יעקב מ"כ פ' אין מעמידין בע"ז דיגלא בחבריה ידע ואלו הן ראיותיו אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחסרון או שקרא לדלת ריש או לריש דלת בדבר שהוא כלפי מעלה שהוא כמחריב את העולם אין עצה ואין תבונה לנגד יי', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת].
[ראיתי בטליטולא וכל סביבותיה שנהגו לומ' בשבת אחרי קריאת התורה מיד והוא רחום יכפר עון וגו', ויראה לי לפי שאיפשר ששגגו בקריאת התורה וכתי' ויפתוהו בפיהם וגו' ולא נאמנו בבריתו והוא רחום יכפר עון, ולפי שקריאת התורה, כלו' קריאת הפרשה דבר ארוך ואי איפשר בלא שגגה].
וכת' רב נטרונא' ז"ל דדוכתא דמצלו ביה עשרה ולית בהון ז' דידעי למקרי בס"ת קרי כל גברא דידע למקרי בס"ת תרי זמני ושפיר דמי, דלא ליבטיל למנהג ישראל ולא ליבטלן ברכות, ולאשמועינן להנך דלא גמרי, ואין בזה משום שם שמי' לבטלה.
מה שנהגו בצרפ' ובפרובינצ' לכל הקוראי' בתורה כשמסיימין שאומ' להם החזן בקול רם חזק, מצאתי סמך לדבר בבראשי' רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אין אומ' הזה אלא למי שתולה החפץ בידו, מלמד שהיה ס"ת בחיקו שליהושע, ואומ' לו הקב"ה חזק ואמץ מכאן למסיים בתורה אומ' לו חזק. אב"ן.
[כשבא להחזיר התורה לארון נהגו לומ' יהללו את שם יי' ולפי כשקראו בתורה זקנים עם נערים נהגו כך על שם המקרא מלא הכתוב במזמור הללו את יי' מן השמים שאומ' בסוף בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם יי' ודלגו המקרא שלפניו על שם שכתו' בו בתולות, כך מצאתי במדרש, מנהג כל ישראל בשבת בשחרית ובמועדות ובראשי חדשים אחרי קריאת התורה לומ' תהלה להפסיק בין יוצר למוסף שבתהלה מתחילין למוסף על כן מנהג בכל גבול ישראל לומ' קדיש אחר קריאת התורה מיד ותהלה אחריו וכן בשני ובחמישי, אבל במנחה בשבת ובתענית צבור אין מנהג לומ' קדיש שאין כאן לומ' תהלה להפסיק בין דבר לדבר, ועל חנם לא נהגו לומ' קדיש עד למעלה אחרי התהלה שבכל יום אלא כדי לעמוד ולהתפלל בטענה זו לסלק את הישיבה שאין לעמוד ולהתפלל בלא קדיש לעולם, מצאתי טעם יפה למושלש בקדושת השם, מדכתי' והקדישו את קדוש (ישראל) יעקב במדרשו של מקרא למה נאמרה קדושה ביעקב לפי שכל בניו (לא) היו יותר מעשרה וכל דבר שבקדושה אין בפחות מעשרה שלא כאברהם ויצחק, ועל שם שהשלישי מהאבות היה ראוי לכך שלוש הקדושה ברכה בשלישית, ולזה תקנו חכמי הדור ליחיד לומ' אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום וכו' בא"י האל הקדוש, הרי לך רמז לשלוש הקדושה].
[והמפטיר בנביא צריך לברך לפניו אשר בחר ואחריו צור כל העולמים ורחם על ציון שעקר נבואתם על ציון ועל דוד ואליהו היא, לכך אומ' רחם על ציון כו' ואחריו על אליהו המבשר הנה אנכי שולח לכם וגו' ועל דוד כדאמרי' (בברכות) [בפסחים] ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ וחותם בסוף קדושת היום].
מצאתי בירושלמי פרק עומד ויושב ר' שמואל ב"ר (ב"ר) רב יצחק על לכנישתא חמא חד ברנש קאים ומתרגם והוא סמיך לעמודא אמ' ליה אסיר (לה) [לך] כשם שנתנה תורה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. למדנו מזה שהמתרגם צריך לעמוד על רגליו ולא להסמך אף על העמוד. אב"ן. מצאתי בירושלמי ר' שמואל בר יצחק על לכנישתא חמא חזנא קאי ומתרגם ולא מוקים ברנש תחותי אמ' ליה אסיר לך כשם שניתנה על ידי סירסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור על(אי) ר' יודה בן פזי עבדה שאלה אנכי עומד בין יי' וב[י]ניכם להגיד לכם את דבר יי. אב"ן. מצאתי בירושלמי ר' שמואל בר רב יצחק על לכנישתא חמא חד סופר קאי ומושיט תרגומא מגו ספרא אמ' ליה אסור לך דברים שנאמרו בפה בפה ושנאמרו בכתב בכתב. אב"ן. וכן מצאתי במגלת סתרים בתוספתא דמגלה ראש בית הכנסת לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא, חזן [הכנסת] לא יקרא עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם מבזבז לו וחזן העומד לקרות אחד עומד ומקרא לו עד שעה שיקרא, ובפרשת וישלח יעקב בבראשית רבה תני ר' (חמא) [חנניא] בשם ריש לקיש אפי' חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו. למדנו שאין אדם רשאי לקרות עד שיאמרו לו אחרים קרא. וכן מיתי לה בהלכות רבינו האלפסי ז"ל.
<h2>דף כב:</h2>
אין מנהג בצרפ' ובספר' ליפול על פניה' מנחת בערבי שבתו' וי"ט, אך בערבי ר"ח נהגו בספר' לבד ליפול, וירא' לי לפי שהם ימי שמחה ונקרא' מועדי' שגם שבת נקרא' יום שמחה שנ' וביום שמחתכ' ובמועדיכ' ובראשי חדשיכ', מועדי' וראשי חדשי' במשמען, וביום שמחתכ' אלו שבתו', וכבר אבדילו להו ממלאכה וקדישו יומא, ומעתה הן אסורי' בהספד ובתעני' ומלאכה מה שאין כן בר"ח שמותר בהספד ובתענית ומלאכה, ובו ביום מן הדין ליפול בתחינה לולי שמנעו בעבו' קריא' ההלל, ולפי שקורי' ההלל בר"ח אינה מן התורה אלא מנהג לא נמנעו מליפול על פניהן, ואין למחות בידם. אב"ן.
<h2>דף כג.</h2>
והכל עולין למניין שבעה אפי' אשה אבל אמ' אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור.
וקורי' בתורה ז' בני אדם אין פוחתי' מהן אבל מוספי' עליהן. ואיפליגו בהאי אם המפטיר עולה למנין שבעה או לאו. ופסקו הגאוני' דעולה, מדתנן חל להיות בואתה תצוה [קורין ששה באתה תצוה] וחד מכי תשא עד ועשית, וכן כת' רב אלפסי ז"ל. [ורבנו יעקב מ"כ] כת' אי אפסיקו בקדיש לפני המפטיר אינו עולה ואי לא אפסיקו עולה, וכן כתבו סבוראי וכן מצאתי במס' סופרי'. ונרא' מפני שהקדיש הפסק לחובת התורה וכדי להפסיק בין הקוראי' לענית חובת הקריאה למפטיר שאינו עולה לחובת הקריאה. אב"ן. ורב עמרם כת' דאין המפטי' עולה מפני שצריך לקרות בתורה תחילה מפני כבוד התורה, וכיון דמשום כבוד התורה הוא לענינא לא סליק.
וקורא המפטי' ג' פסוקי' לכל הפחות אחרי קריא' השבעה. וכשהפסיקו בינם לבינו, ואחר כך מפטיר לפי עניין פרש' היום, ומשם ולהלן הכל לפי המאורע. ולא יפחות מכ"א פסוקי' כנגד ז' הקורין בתורה לבד היכא דסליק עניינא כעולתיכם ספו על זבחיכ', דאין צריך כל כך [אלא] להשלי' העניין, וכן מנהג לכל הפרשיו' הבאות חובה ליום אחרי קריא' הקוראי' לפני החובה, מפסיק בקדיש כגון שבת ור"ח [ושבת חול המועד וראש חדש טבת] שחל להיות בשבת חנוכה שאנו מוציאי' ג' תורות לקרות אחת בעניין היום, ואחד בר"ח דתדיר, ואחד בחנוכה מפסיקי' בקדיש אחר קריא' פרש' חנוכה וחוזר המפטי' וקורא בה ומפטי' בנירות דזכריה. אב"ן. ויש מקומות מועטין שלא נהגו כך. וכת' רבי' יעקב מ"כ, דבשבת שקורא המפטיר פרש' חנוכה כגון שלר"ח וחנוכה ופרשיו' ארבע אין רשאי לקרו' בהן קטן ולהפטי', דזה הכלל כל המחויב בדבר מוציא את הרבי' ידי חובתן ואין הקטן מחוייב בדבר. אב"ן. [והא דתנן קטן קורא בתורה ומתרגם ותניא הכל עולין למנין שבעה אפי' אשה ואפי' קטן בקטן שהגיע לחינוך. והרב ר' משה נ"ע כתב, שאפי' קטן היודע לקרות שעולה למנין, וכן עמא דבר בקריאת חובה למועדים ולראש חדש בשבת ולד' פרשיות ומסתברא כותיה דכיון דקארי ליה קטן אפי' לא הגיע לחינוך נראה שקורא בתורה].
ובברכו' הפט' אחת לפניה וארבע לאחריה, מצאת' במס' סופרי' כמנהג העולם. אב"ן. וכל אותן העונין אמן אחר השלמת(ו) צדק, ומתחי' ונאמן אתה וכו', אם להעלות על הלב שהן שתי ברכו' אינן אלא אחת, דהיאך יתכן להיות נאמן אתה הוא כברכה הסמוכה לחבירת', הלא את שלפניה אינה חותמה בברוך, ועוד דשם באחת מונה אותה, ואולי כאמנין דקדיש ויתגדל עונין עליה, ואין לחוש לולי כי דבריו אמת וצדק, אינו ברכה לענות עליה אמן, ואולי יש לומר שא(י)נו אומ' שיהיו דבריו אמת וצדק כאשר הם ולקיים נבואתו עלינו לפדותינו מגלותינו אמן. אב"ן. וכן מצאת' דצריכין הצבור לומ' עמו הנאמן וכו', עד סוף כל הברכה ולא ידעתי למה.
<h2>דף כג:</h2>
בירושל' דמגילה פרק הקורא עומד ויושב ובברכות פרק שאכלו ובסנהדרין פרק אחד דיני ממונות. אין פורסין על שמע פחות מעשרה ואין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה ואין קורין בתורה פחות מעשרה מכיון דתני אין פורסין וכו' לאידך מילתא תני אין עוברין צריכין להדא דתני אין פורסין התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומרין אין עוברין לפני כו'. התחילו בי' והלכו מקצתן גומרין וכו' ועל זה נאמ' ועוזבי יי' יכלו, וכן על כל השנויים במשנתינו, ומתרגמינן דשבקין אוריתא ישתצון. הקורא בתורה וקרא ב' פסוקים [או שלשה] ונשתתק ולא בירך לאחריה אמרי' בירושלמי במגלה פרק עומד ויושב [ה"ו] ר' אבא בריה דר' חייא ב"ר בון ור' חייא בשם ר' יוחנן היה קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל את שלפניו ואין תימרו במקום שפסק הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתי' תורת יי' תמימה שתהא כולה תמימה. מגלת סתרים. [מכאן אני אומ' ומדקדק להחזיק במנהג צרפת ופרובינצא שלא יקרא החזן שני אחין או האב והבן לקרות בתורה זה אחר זה מסיפיה דקרא תורת יי' וגו' עדות יי' נאמנה ואלו הן פסולין לעדות אבל בקרובין שנים לא דקדקו].
<h2>דף כד:</h2>
מצאת' בתשובו' הגאונים כהן שנשתמד וחזר לא יקרא בתורה תחילה ולא יפרוש כפיו דכהן בעל מום הוא, וקדשתו לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון, וליטול מנה ראשון, וזה חילל קדושתו, והיאך יברך אקב"ו בקדושתו שלאהרן, וכהני' ששמשו בבית חניו אל ישמשו במקדש בירושל' דכתי' אך לא יעלו כהני הבמות, אבל חלה ומתנות נותנין לו ככהני' בעלי מומין שפסולי' לעבודה ונותני' להם מתנות כהונה. ושוב מצאת' כהן שנשתמד [וחזר בתשובה ראוי לישא את כפיו ואע"ג דכתי' וקדשתו וכיון שנשתמד] חילל קדושתו, כיון שחזר בו חזרה קדושתו, שנ' אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח יי' בירושל', וכתי' (ויאכלו) [כי אם אכלו] מצות בתוך אחיהם, ותנן [מנחות ק"ט ע"א] הרי הן חולקי' ואוכלין בתרומ' ובקדשי ה', והרי הן ככהני' בעלי מומין, ואסורין בגרושה וזונה וחללה ואסורי' ליטמא למתי' כבעלי מומין וראויין לישא את כפיהן כבעלי מומין וקורא בתורה ראשון שאם אי אתה אומ' כן אמאי תנן הרי הן כבעלי מומין, ליתני נפסלו מן הכהונה, משום דכהני' ששימשו בבית חוניו לאו לע"ז, אבל לע"ז נפסלו מהכהונה, דהא איפליגו רבנן במשתחוה לע"ז ובמודה לע"ז, (דתנן) [דאיתמר] [שם ע"ב] המשתחוה לע"ז רב נחמן אמ' (קרובין) [קרבנו] ריח ניחוח, ולענין עבודת מקדש הוא דמיפליגו הא לכל מילי ולכל דיני כהונה לא איפליגו לעלות לדוכן ולקר' בתורה תחילה, וכי תימא והא כתי' ושמו את שמי על בני ישראל, שהכהני' מברכי' את ישראל והקב"ה מסכים על ידיהם, וזה שעזבו, הקב"ה עזב אותן דכתי' וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתי' הלא כתי' שובו אלי ואשובה אליכם, וכיון ששב, הקב"ה מסכים בברכותיו על ידו, ואין לנו ראייה [ממקרא ולא ממשנה ולא מתלמו' לפסלו אלא שלא לפסלו יש לנו ראיה] מן התורה ומן המשנה, דכתי' ולא תונו איש את עמיתו, באונאת דברי' הכתו' מדבר, כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמ' לו זכור מעשיך הראשוני', וא"ת לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה תחילה אין לך אונאת דברי' גדולה מזו, ועוד נמצאת (מרפא) [מרפה] ידיהם שלבעלי תשובה, ולא נכון לעשות כן דאמ' רבינא [סנהדרין ק"ג ע"א] כל האומ' מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפא ידיהם שלבעלי תשובה, ואם לא יעלה לדוכן ולא יקרא בתורה תחילה, מהרהר בליבו את שמדותו ואומ' אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וימנע מעשות תשובה, ומצינו שהקב"ה עשה תקנה דלא ליטמא ישראל בין הגוי' דכתי' ונמכר לגר תושב עמך וגומ', אחרי נמכר גאולה תהיה לו [משפחת גר זה הנמכר לע"ז עצמה [קדושין כ' ע"א] וכתיב גאולה תהיה לו ותנא דבי ר' ישמעאל [ערכין ל' ע"ב] הואיל והלך זה ונעשה כומר לע"ז יכול ידחה אבן אחר הנופל, תלמוד לומר גאולה תהיה לו]. מכל הני יש להוכיח שהוא כשאר אחיו הכהנים. כך מצאת'. אב"ן.
<h2>דף כה.</h2>
פעמים וכו', יי' אחד, לולי שהם מאריכי' באחד ולא כופלין אותן היה טוב אחד, דהאומ' שמע שמע משתקין אותו, כאילו אמ' מודים מודים, ושמעתי כי רבי' אליהו ז"ל היה חוזר ואומ' יי' אחד, ולמבין אין חשש בדבר, כ"א כשכופל כל הפסוק, וצ"ע (בסופא) [בסוכה נ"ג ע"ב] כעניין אנו ליה עינינו וליה עינינו.
<h2>דף כח:</h2>
כתב רבי' יעקב מ"כ (דבשבת שקורא המפטי') לכך מנהג לקרות הקריא' בנביאי' הפטר' לפי מה דאמרי' בסוטה פ' אלו נאמרי', א"ר חלבו כיון שנפתח ס"ת אסור לדבר ואפי' בדבר הלכה, שנ' ובפתחו עמדו כל העם, אך לאחר קריא' התורה הותרו לפתו' ולדבר בדבר הלכה, פתיחה לשון פטר רחם, או בלשון הנפט' מחבירו, אין מפטירין אחר הפסח לשון סילוק מן הדבר. אבל שלא לדבר הלכה אסור לדבר בבית הכנס', זולתי לצרכי צבור כדאמר' לעיל לפני תפי' החול, ואמרי' בפ' בני העיר בתי כנסיות אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ישינים בהן לא שנת קבע ולא שנת עראי ואין מחשבין בהן חשבונו', לסוף מלינין בה מת מצוה ואין קובר אבל חשבונו' שלמצוה מותרי'.
<h2>דף לב.</h2>
הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן שלא יאמרו תרגום כתו' בתורה ושלא יפסיק בקריא' אף בתרגו' עד שיחתום אבל החזן מותר לסייעו בקול רם, ואותו מתרגם אינו קורא לעלות למניין שבעה, מפני שהוא מקרא אחרי', ואם מתרגמי' שנים אין לחוש, ואי משום דשמעי גברי ונשי לא ליפרוש להן יוצאין ידי חובתן בלא פירוש.
אף המנהג שנהגו בכל ספרד שאין בולטין עמודי ספר תורה למטה כלל אלא למעלה, ובגלילתה לאחר קריאתה מעמידה החזן על התיבה במקום שיושב אינו מנהג כשר וראוי להעבירו ואי יישר חילי אבטיליניה, לפי מה שאמרו חכמים עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה וכשהוא גוללו גוללו מבחוץ ואינו גוללו מבפנים וכל זה מפני כבוד התורה וכשמוטלת לארץ במקום שדורסין אין זה כבוד התורה ועוד שהגליונין מתקלקלין ומתמעטין משיעורן, ועוד דאיסור לישב כנגד התורה, כדאי' בבבלי [מו"ק כ"ה ע"א] ובירושלמי פרק מי שמתו בסופו, לא ישב אדם על ספסל שס"ת נתון עליו ומעשה בר' אליעזר שהיה יושב על ספסל והיה הספר נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש ואם היה נתון על דבר אחר מותר וכמה טפח, ועוד דמדקאמ' גדול שבכולן גולל ספ' תור' מכלל דכבודו בגדולים ולא בחזן הכנסת. אב"ן.
מנהג היה למור עוקבא נשיאה שהיו מביאין לו כסא שלכבוד בבית הכנסת מצד הארון, ולאחר שקראו בתורה כהן ולוי מורידין לו [התורה ואית סמך לדבר בירוש' ביומא פרק בא לו, [פ"ז ה"א] בכל אתר את אמר הולכין] אצל התורה, ובא את אמ' מוליכין את התורה אצלו, אלא על ידי שהן בני אדם גדולים בתורה מתעלה בהן, והא תמן מובילין אורייתא גבי ריש גלותא, א"ר יוסי בר בון תמן על ידי שזרעו שלדוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבותיהם, ואיתה בגמ' דסוטה ירושלמ' [פ"ז ה"ו] מגילת סתרים, ויברך אלהים את יום השביעי ברכו בעטיפה, רב הונא אמ' צריך להחליף, אבין בר רב חסדאי אמ' צריך לשלשל, ר' ירמיה ור' זעירא הוו מהלכין כחדא (ואסרקת) [ואסתלקת] גולתיה דר' ירמיה ושלשלה, א"ר זעירא הדא אמרה צריך לשלשל, גולתיה סדינו גלימיה, ובירושל' דפיאה [פ"ח ה"ז] א"ר חנינא צריך אדם שיהא לו שני עטפין, חד לחול וחד לשבת, מה טעם ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, וכי ערומה היתה, אלא אלו בגדי שבת, וכדרשה ר' שמלאי בצבורא (כגון) [בכון] חברייא (לקטליה) [לקבליה] ווי לנא כעטיפנא בחול, כך עטיפנא בשבתא, אמ' להון [אעפ"כ צריכין] אתון לשנות, ו[ב]בבל(א)י דאלו קשרי' [שבת קי"ג ע"א] אמ' רב הונא יש לו להחליף יחליף, אין לו להחליף ישלשל בבגדיו, [וכבדתו] שלא יהא מלבושך (שלחול) [של שבת] כמלבושך (שלשבת) [של חול].
